החלטה בתיק עש"א 12296-02-11

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן על ידי כב' המפקח על רישום המקרקעין ביום ה-19.12.10. בפסק דינו, הורה המפקח על הריסת דק מעץ שבנתה המבקשת בגג משותף, ועל הסרת כל מחובר של קבע שהתקינה המבקשת עליו. כמו כן, חייב המפקח את המבקשת להעלות את מפלס גובה פתח היציאה לגג המשותף, באופן כזה שלא תהיה יציאה ישירה מדירת המבקשת לגג.

המפקח הורה על רישום הערת אזהרה בספרי המקרקעין על זכויות המבקשת, שתנוסח להלן: "קיים פסק דין בפני המפקח על רישום המקרקעין בתיק 205/10 בדבר איסור שימוש ייחודי בגג".

ביום 8.2.11 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין, אליו נלוותה הבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. בבקשה נטען כי פסק הדין מורה על הריסה פיסית של מבנה, ובכגון דא נטיית בתי המשפט הינה לאפשר עיכוב ביצוע. בנוסף, גרסה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. 

ביום ה-14.2.11 ניתנה על ידי כב' השופטת שיצר החלטה כי פסק הדין יעוכב באופן זמני כנגד הפקדת סך של 20,000 ש"ח, והורתה למבקשת להגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע, שבה תתייחס לעניין סיכויי הערעור, זאת תוך 3 ימים.

ביום ה-17.2.11 הגישה המבקשת בקשה נוספת, בה נטען כי סיכויי הערעור טובים שכן הוא נוגע לפרשנות משפטית של המונח "שימוש רגיל וסביר" ברכוש משותף, וכן מהטעם שהמפקח השתית את פסק דינו על ממצאים עובדתיים שגויים. טענתה העיקרית של המבקשת הינה כי התקנת הדק על הגג, והשינויים שנעשו על ידה בחלון, מהווים שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף.

ביום ה-17.3.11 הגישה המשיבה בקשה לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, מן הטעם כי בית משפט זה חסר סמכות עניינית לדון בה. לשיטתה של המשיבה,  לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי - תשמ"ד 1984,  סמכותו של בית המשפט לערעור לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, מותנית בכך שהוגשה בקשה קודמת לדרגה הראשונה - וזו נדחתה.  כיוון שהמבקשת נמנעה מלהגיש בקשה למפקח על רישום המקרקעין, סוברת היא כי מטעם זה בלבד יש לדחותה.

בהחלטתה מיום 21.3.11 קבעה כב' השופטת שיצר כי כל הטענות ידונו במועד הדיון הקרוב, שנקבע ל-23.3.11. עם זאת, בדיון שנערך בפני כב' השופטת, העלה ב"כ המבקשת טענה כי בית המשפט חסר סמכות עניינית,  מאחר ומדובר בערעור על פסק דין שנתן המפקח בעניין הסגת גבול, שהסמכות לדון בו נתונה לבית המשפט המחוזי במותב תלתא. בהחלטתה מיום 3.4.11 קיבלה כב' השופטת שיצר את הטענה, ובהמשך דחתה בקשה לעיון חוזר.

אשר על כן, התיק, ובכלל זה הבקשה לעיכוב ביצוע, הועבר להרכב זה.   ביום ה-3.8.11 הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה בבקשה לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, בה חזרה על טענתה בדבר היעדר סמכות עניינית, וגרסה כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, מאחר וסיכויי הערעור נמוכים מאוד ויהיה ניתן בקלות להשיב את המצב לקדמותו במידה ויתקבל.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות על הסף, בלא צורך להיכנס לגוף הטענות בדבר סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כך:

"בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מיד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית המשפט או הרשם אף בלי שניתנה הודעה עליה."

תקנה 468 משלימה את האמור בתקנה 467:

"סירב בית המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על העיכוב."

מכאן, אין עוררין כי תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות כי בקשה לעיכוב ביצוע תוגש תחילה לערכאה שעל החלטתה מערערים, ורק במידה וסורבה, תוגש לערכאת הערעור.  תקנות סדר הדין האזרחי חלות שיורית על הליכים לפני המפקח על המקרקעין, מכוח תקנה 71 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) - תש"ל 1969, שקובעת כדלקמן:

"תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, יחולו, בשינויים המחוייבים, על סדרי הדין בהליך לפי סימן זה בכל ענין שלא נקבעה לגביו הוראה אחרת בחוק או בתקנות אלה."

בית המשפט העליון (כב' השופט אליקים רובינשטיין), קבע בהאי לישנא - במקרה בעל נסיבות דומות - כי לאור הוראות החוק לעיל, מקום בו מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע ישירות לבית המשפט שלערעור, בלא שהוגשה בקשה קודמת למפקח, דינה לדחייה על הסף. כך ברע"א 8948/05 קרשין נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], 2 (7.11.05):

"תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 מצריכה לשם עיכוב ביצוע פניה לבית המשפט שעל החלטתו משיגים (לענייננו למפקח על רישום מקרקעין), וראו תקנה 71 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תש"ל-1969; רק עם סירובו רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על העיכוב (תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי). משלא נעשתה פניה למפקח, בדין לא יכלה השופטת המלומדת להיעתר לבקשה אף אילו רצתה בכך לעיצומה..."

לנוכח השאיפה ליצור הרמוניה חקיקתית, ראוי כי הדין בבקשות לעיכוב ביצוע המוגשות לבתי משפט השלום ולמפקח על המקרקעין - יהיה זהה. אין הצדקה לכך כי המתדיין לפני המפקח יהיה מופלה לטובה לעומת המתדיין בפני בית משפט השלום, באופן כזה שרק לראשון תהיה האפשרות לפנות לראשונה בבקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור, טרם שפנה לערכאה שעל פסק דינה הוא משיג (ראו: בש"א 534/10 בנקיר נ' נציגות הבית המשותף, [פורסם בנבו], 3 (9.2.10)).

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. צו העיכוב הזמני שניתן ע"י כב' השופטת שיצר מתבטל בזאת.